מחכה ולא מחכה לדבר

עודכן ב: אפר 10

יעני תיאטרון, ממש לא מציאות מאת: גל צ'פסקי

לא מחכה לדבר: צריכה משהו?

מחכה: כל דבר שיש לך להציע.

לא מחכה לדבר: תראי.. אני לא ממש פנויה אליך. כי בכל זאת, אני לא מחכה לדבר. זאת אומרת שאין לי יכולת להציע לך קרבה, או חיבה, או אכפתיות, או אהבה, אין לי זמן להציע לך להיפגש, אין לי זמן להתראות, אין לי זמן להשתמע, אין לי זמן.

מחכה: אוקיי.

לא מחכה לדבר: אבל אולי...

מחכה: אולי מה??

לא מחכה לדבר: אולי אם תשלחי לי מייל, אולי... אענה.

מחכה: מעולה. שולחת.

שקט.

מחכה: שלחתי.

שקט.

מחכה: למה את לא עונה? שלחתי לך מייל. למה את לא עונה? אמרת שאם אשלח-

לא מחכה לדבר: אולי...אענה.

מחכה: מתי?

לא מחכה לדבר: מתישהו.

מחכה: אכזרי. אכזרי מאוד.

לא מחכה לדבר: לא אכזרי, מקרי. אין לי מושג שחשוב לך כל כך שאענה לך למייל. אם היית אומרת לי במפורש ש-

מחכה: חשוב לי כלכך שתעני לי למייל.

לא מחכה לדבר: אולי... אענה.

מחכה: הרגע אמרת ש-

לא מחכה לדבר: שמה?

מחכה: שאם אגיד-

לא מחכה לדבר: איזו מצחיקה, אני לא יכולה לשמוע אותך. אנחנו במקומות אחרים.

מחכה: את פה לידי.

לא מחכה לדבר: במציאות, בתיאטרון- אני רחוקה ממך. בבית אחר.

מחכה: תלוי במוסכמה.

לא מחכה לדבר: זאת המוסכמה של התיאטרון.

מחכה: אז בואי נשבור אותה.

לא מחכה לדבר: אין לי כח לשבור שום דבר. אני חלשה וענוגה. יושבת בבית ולא יודעת ששלחת לי מייל.

מחכה: יודעת! הרגע אמרתי לך.

לא מחכה לדבר: את כנראה לא מבינה דבר בתיאטרון.

מחכה: אני לא מבינה דבר בתיאטרון?? המייל ששלחתי, הוא על תיאטרון! אם היית קוראת אותו, היית יודעת. אני מבינה המון בתיאטרון.

לא מחכה לדבר: אולי אקרא...

מחכה: מתי?

לא מחכה לדבר: מתישהו...

מחכה: אכזרי. אכזרי מאוד.

לא מחכה לדבר: לא אכזרי, מקרי. אין לי מושג שחשוב לך כל כך שאקרא את המייל ואדע שאת מבינה בתיאטרון. אין לי מושג. אם היית אומרת לי במפורש ש-

מחכה: חשוב לי כלכך שתקראי את המייל, ותדעי שאני כן מבינה בתיאטרון.

לא מחכה לדבר: אולי... אקרא... ואז אולי, אדע...

מחכה: הרגע אמרת ש-

לא מחכה לדבר: שמה?

מחכה: שאם אגיד-

לא מחכה לדבר: איזו מצחיקה, אני לא יכולה לשמוע אותך. אנחנו במקומות אחרים.

מחכה: את פה לידי.

לא מחכה לדבר: במציאות, בתיאטרון- אני רחוקה ממך. בבית אחר.

מחכה: תלוי במוסכמה!

לא מחכה לדבר: זאת המוסכמה של התיאטרון.

מחכה: אז בואי נשבור אותה.

לא מחכה לדבר: אין לי כח לשבור שום דבר. אני חלשה וענוגה. יושבת בבית ולא יודעת ששלחת לי מייל. ולא יודעת שאת מבינה בתיאטרון.

מחכה: יודעת! הרגע אמרתי לך.

לא מחכה לדבר: את כנראה לא מבינה דבר בתיאטרון.

מחכה: אני לא מבינה בתיאטרון?? אני לא מבינה בתיאטרון??

לא מחכה לדבר: לא פעמיים. מספיק לי פעם אחת. את לא מבינה בתיאטרון.

מחכה: את עונה לי.

לא מחכה לדבר: נכון.

מחכה: סימן שאת שומעת אותי.

לא מחכה לדבר: חבל.

מחכה: סימן שאפשר לשבור את המוסכמה בתיאטרון. סימן שאנחנו כן יכולות להיות אחת ליד השנייה. סימן שאת כן יכולה לדעת שחשוב לי כלכך שתעני לי למייל. חשוב לי כלכך שתקראי אותו ותדעי שאני כן מבינה בתיאטרון!

לא מחכה לדבר: לא שמעתי את כל המונולוג הזה.

מחכה: בטח ששמעת.

לא מחכה לדבר: לא. לא שמעתי.

מחכה: שמעת! שמעת!

לא מחכה לדבר: לא. לא פעם אחת ולא פעמיים. לא שמעתי.

מחכה: איך את יודעת שהיה מונולוג?

לא מחכה לדבר: מה זה משנה?

מחכה: כי אם את יודעת שהיה מונולוג, את יודעת גם את תוכן המונולוג.

לא מחכה לדבר: לא. לא. אני יודעת רק שהיה מונולוג.

מחכה: איך?

לא מחכה לדבר: יש לי מרגלים.

מחכה: מרגלים?

לא מחכה לדבר: אני יודעת נו, מה זה משנה.

מחכה: את מחליטה מה את יודעת ומה את לא יודעת!

לא מחכה לדבר: יודעת מה? נכון. מי יעצור אותי?

מחכה: את לא יכולה!

לא מחכה לדבר: למה לא יכולה?

מחכה: כי... כי את שוברת את המוסכמה. את צריכה להחליט. או שאת לא שומעת אותי בכלל. או שאת שומעת הכל.

לא מחכה לדבר: א-

מחכה: ואל. תמכרי לי את עניין המרגלים.

לא מחכה לדבר: את טועה לחלוטין.

מחכה: סליחה?

לא מחכה לדבר: אם היית מבינה בתיאטרון-

מחכה: אני כןן מבינהה בתיאטרוןן!!

לא מחכה לדבר: אני לא יודעת את זה, כי לא קראתי את המייל ואני לא יודעת שחשוב לך כלכך שאני אקרא ואענה לך למייל ואדע שאת מבינה בתיאטרון, מזכירה לך, לכן אני יכולה להגיד את המשפט הבא: אם את כן היית מבינה בתיאטרון, היית יודעת שאפשר לשבור הכל. ולא להסתמך על אף מוסכמה. אני יכולה לשמוע שהיה מונולוג, ואני יכולה לא לשמוע, מה היה תוכן המונולוג. ואף אחד לא יכול לעצור אותי. ומחר, אני אוכל לשמוע את תוכן המונולוג ולא לדעת, שהיה מונולוג. הכל מותר. קוראים לזה דמיון. ואם היה לך קצת דמיון-

מחכה: יש לי דמיון! אם היית קוראת את המייל היית יודעת שיש לי דמיון. המון דמיון. אני מדברת שם על תיאטרון ואני מדברת על הכל מתוך הדמיון שלי. הרחב שלי. יש לי דמיון. כל מה שכתבתי לך במייל, הוא פרי דמיוני. את- היא פרי דמיוני!

לא מחכה לדבר: את לא חושבת שאת קצת חצופה?

מחכה: חצופה?

לא מחכה לדבר: אני פרי דמיונך?

מחכה: כן.

לא מחכה לדבר: ואיך את יכולה לעמוד מאחורי מילים כאלה כשכולם פה רואים שאני קיימת.

מחכה: אין ספק שאת קיימת. אבל איפה, את קיימת?

לא מחכה לדבר: אני כאן. כולם רואים אותי. סימן שאני קיימת. זאת המוסכמה.

מחכה: אבל אפשר לשבור הכל. ולא להסתמך על אף מוסכמה. אני יכולה לראות שאת כאן, ולא לחשוב שאת קיימת. ואף אחד לא יכול לעצור אותי. ומחר, אני אוכל לחשוב שאת קיימת, ולא לראות שאת כאן. הכל מותר. לזה- קוראים דמיון. ולי, יש דמיון. ואם כבר במוסכמות ודמיון עסקינן, האם, איך שאת קיימת כאן בפרי דמיוני, זה איך שאת קיימת באמת? את מאוד יפה.

לא מחכה לדבר: תודה.

מחכה: אל תגידי תודה. המחמאה היא לא לך. המחמאה היא לי.

לא מחכה לדבר: לך? את לא יפה בעייני. למה המחמאה היא לך?

מחכה: אני הפכתי אותך ליפה, בעזרת פרי דמיוני. מי אמר, שאת כל כך יפה, חוץ ממני?

לא מחכה לדבר: כולם.

מחכה: לא. לא. כולם, אמרו שאת יפה, כי אני החלטתי שכולם אמרו שאת יפה. מי אמר שזה באמת?

לא מחכה לדבר: אני לא מבינה מה את מנסה להגיד.

מחכה: אני לא מנסה. אני אומרת בבטחה. את, כמו שאת כאן, פרי דמיוני. אף אחד כאן לא היה יודע מה היה קורה אילו הייתי מפסיקה לחשוב שאת יפה. אם הייתי מפסיקה לחשוב שאת קיימת. את כאן, בגלל שרציתי שתציעי לי משהו, בגלל שחשבתי שיהיה נהדר לשלוח לך מייל. בגלל שאני שאלתי אותך שאלה, ורציתי שתעני לי: "למה לא ענית לי למייל?" אני נתתי לך את התפקיד הגדול שתפסת לך כאן, בכך שאת חשובה בעייני. אם לא היית חשובה בעייני, בעייני רוחי, בפרי דמיוני, את היית מפסידה את התפקיד שלך בהצגה הזאת. אז את כל התודות שיש לך להגיד, נא הגידי לי. אם את לא רוצה לאבד את התפקיד שלך עוד היום, את צריכה להגיד לי תודה. ואת צריכה לקרוא את המייל. ואת צריכה לדעת שאני כן מבינה בתיאטרון ואת צריכה להכיר בעובדה שיש לי דמיון. ושאת- פרי דמיוני. אחרת- את- לא-קיימת.

שקט.

מחכה: אהלו? אהלו? איפה את? איפה את? לאן הלכת? איפה את? אהלו? עוד לא החלטתי שאת לא קיימת, רק אמרתי שאם! לאן ברחת? אני מחליטה. אני מחליטה!

פסיכולוגית: כבר החלטת.

מחכה: סליחה?

פסיכולוגית: באתי להאכיל בכפית.

מחכה: אה. מגניב. דברי.

פסיכולוגית: כבר החלטת.

עצם כך שהבנת, שאת נותנת לה את החשיבות שלה בחייך, את לא זקוקה לה יותר. והיא נעלמה ממוחך כליל ומדפוסי ההתנהגות שלך. ומכיוון שאנחנו נמצאים עכשיו במרחב הפנימי שלך-

מחכה: אהה..המקום באמת לא היה לי מספיק ספציפי.

פסיכולוגית: אולי את לא מרבה להיות בו. בכל מקרה, מזל טוב. היא נעלמה ממנו כליל. אין לך יותר צורך בדמויות גדולות מהחיים, שיתפסו את כל משמעות הקיום שלך ברגעים חולפים . את יכולה לישון בשקט. המרחב הפנימי שלך ריק לחלוטין.

הפסיכולוגית יוצאת.

שקט.

שקט.

שקט.

שקט.

שקט.

שקט.

שקט.

שקט.

שקט.

שקט.

שקט.

שקט.

שקט.

שקט.

שקט.

שקט.

לא מחכה לדבר אחר: צריכה משהו?

מחכה: כל דבר שיש לך להציע.

לא מחכה לדבר אחר: אין לי כלום להציע לך.

מחכה: מעולה. לקחתי.

סוף. (חחחחחחחח כאילו יש לזה סוף.....................)

פוסטים אחרונים

הצג הכול

תחזירי לי

"אז יהיה כאב, ותהיה התמודדות, ותהיה קצת הצלחה, ויהיה קצת כישלון. ויהיה קצת דאורדורנט." "מה?" "יהיה חיים" "עדיין מוזר לי למה דווקא דאורדורנט"

מוות ורוד

מי החליט שהוא שחור? איפה קראנו שהוא שחור? מי כתב שהוא שחור? אני כותבת שהוא ורוד! אוקיי??

החיים

הבת הקטנה מביטה במפיות השולחן. הבת הקטנה מפסיקה לאכול. הבת הקטנה צורחת לפתע...

ואפשר לכתוב לי תכלס.

© 2020 גל צ׳פסקי. 

כל הזכויות על מגוון הטקסטים המוצגים באתר זה שייכות לגל צ'פסקי 2020.