ערב לילי


אני מביט מהצד בשולחנות בית הקפה, והערב לילי, ואני חושב: יכולתי לשבת כאן עם אהובת ליבי. אך במקום זה אני עומד פה בפינה, והיא עוד לא נולדה. חיים של פספוס. החמצה. יכולתי פשוט להעז לשבת, ולחכות שתיוולד.





ואפשר לכתוב לי תכלס.

© 2020 גל צ׳פסקי. 

כל הזכויות על מגוון הטקסטים המוצגים באתר זה שייכות לגל צ'פסקי 2020.