תיפול

עודכן ב: אפר 10

מציאות בדיונית הופכת למילים מאת: גל צ'פסקי


מטפלת: אז את אומרת שה"בעיה" שלך... היא שכל חייך רדפת אחרי... נשים בוגרות... בעלות סמכות... שיכולות להיות, באופן תאורטי כמובן -

מטופלת: תאורתי, כן.

מטפלת: אמא שלך...

מטופלת: בדיוק.

שקט.

מטפלת: והגעת אלי, כדי שאני אפתור לך את הבעיה?

מטופלת: בדיוק. עשיתי הכל כדי לקבוע איתך פגישה.

חיוך.

מטפלת: אני מבינה. מדובר במקרה ספציפי, או?

מטופלת: כל אחת שעונה על הקריטריונים. מפריעה לי העובדה שאני כל הזמן זקוקה לקשרים כאלה. שזאת מן ממש איזו שהיא תלות. באתי לכאן כי אני חייבת לשבור את הדפוס.

מטפלת: כן.

מטופלת: כי ממש נדמה כאילו אני מחפשת את זה. את הקשרים האלה. אני חייבת את זה כדי לשרוד. אני רוצה לשרוד בזכות עצמי! ורק את יכולה להוציא אותי מזה!

מטפלת: כן.

(המטפלת יושבת רגל על רגל. ידיה בין ירכיה. רגלה בתנועה סיבובית. היא נוגעת בקצה האצבע שלה. משחקת עם הטבעת. שקט.)

שקט.

מטפלת: בואי רגע נחשוב יחד-

מטופלת: למה הזזת את הרגל בתנועה סיבובית?

מטפלת: סליחה?

מטופלת: למה הזזת אותה ככה?

מטפלת: ככה איך?

מטופלת: בתנועה סיבובית.

מטפלת: כן, שמעתי מה אמרת. אני פשוט לא יודעת מה זה אומר. התנועה הסיבובית.

מטופלת: להדגים לך?

מטפלת: אם את רוצה.

מטופלת: אני לא רוצה.

(שקט.)

מטפלת: אוקיי... אז שנמשיך?

מטופלת: אבל שאלתי אותך שאלה.

מטפלת: כן אבל לא הבנתי אותה.

מטופלת: אולי זאת הבעיה. שאת אף פעם לא מבינה אותי.

(שקט.)

מטפלת: על אף שאת אצלי רק חמש דקות, הרגשת כבר בעבר שאני לא מבינה אותך?

מטופלת: מה?

מטפלת: אמרת שאני אף פעם לא מבינה אותך. את רוצה שנחשוב רגע למה יצא שאמרת-

מטופלת: טוב מה את נדבקת לקטנות עכשיו?...

(המטופלת רוקעת ברגלה. שקט.)

מטפלת: אני שמה לב לעצבים קלים שעלו כלפיי?...

מטופלת: כן, סליחה.

מטפלת: את רוצה לספר לי עליהם?

מטופלת: על העצבים?

מטפלת: אם את רוצה. למה הם הופיעו...

מטופלת: לא... כי אני לא רוצה שנבזבז את הזמן הגם ככה קצר ויקר שיש לי פה. אני רוצה שנחזור לדבר על הנושא שבגללו באתי לכאן.

מטפלת: אוקיי... (חושבת רגע.) זה הטיפול שלך וזה לבחירתך.

(שקט. המטופלת בוהה במטפלת במבט חד. המטפלת מתחילה להזיז את רגלה ועוצרת מהר. המטופלת לא שמה לב כי בוהה בידיה המשחקות בטבעת. שקט שוב.)

מטפלת: אז... את רוצה לספר לי קצת, על אותן נשים?

מטופלת: סיפרתי לך...

מטפלת: כן אבל סיפרת לי עליהן יותר בכללי, על התפקיד שלהן מולך או על מערכת היחסים באופן... יחסי. אני אשמח אם תוכלי לספר לי אם מצאת להן מכנה משותף בדברים שלא קשורים למעמד או לגיל. אופי נגיד... או התנהגות...

מטופלת: אה... לא חשבתי על זה אף פעם. אממ... הן תמיד מבוגרות ממני... תמיד בעמדת סמכות כלשהי עלי... אממ...

מטפלת: כן אבל השאלה שלי הייתה-

מטופלת: אני מגיעה לזה.

מטפלת: כן, סליחה...

מטופלת: אני חושבת שתמיד הן רכות.

מטפלת: רכות?

מטופלת: כן. בניגוד אלי.

מטפלת: אהא. את רואה למה זה חשוב? אני לומדת עלייך המון דרך התיאור שלך אותן.

מטופלת: אל תפרשי לי תוך כדי את הטיפול. זה מציק לי. וזה נראה לי מיותר.

מטפלת: אוקיי.

מטופלת: אפשר להמשיך?

מטפלת: בטח.

(מסתכלת בשעון בחטף ומחייכת אל המטופלת מבלי שתשים לב)

מטופלת: כאילו הן תמיד נורא עדינות לעומתי שאני, טוב את לא יכולה לראות את זה עכשיו, אבל בעקרון אני לפעמים די אגרסיבית.

מטפלת: כן.

מטופלת: הן תמיד מאוד יפות בעיניי. (המטפלת מתיישרת בכיסא. קשה לה להסתיר את החיוך) בעיקר הן... מאוד מסקרנות. אותי לפחות.

מטפלת: תרחיבי.

מטופלת: אם את לא תפריעי לי זה יקרה- אני פשוט... מרגישה... כלפיהן בדרך כלל... שכל דבר הכי קטן בהן מושך אותי. כל תנועה קטנה שלהן אני יכולה לפענח אותה יום שלם. מה היא אומרת.

מטפלת: למה דווקא התנועה שלהן מסקרנת אותך? מה יש בה? בתנועה הזו? אם אפשר לשאול תוך כדי שאלות...

מטופלת: בטח! אממ... כי לעומתי, הן תמיד מאוד נשיות.

(המטפלת מרימה את גבותיה המרוצות)

מטופלת: אני תמיד מאוד גסה כזאת... ובעיקר מעניין אותי, מה הגוף שלהן אומר, כי אני חושבת שאני מנחשת לבד...

מטפלת: מה את חושבת שהוא אומר?

מטופלת: אני תמיד מרגישה שאני מפעילה עליהן משהו. הבנת את הכוונה?

מטפלת: לא כל כך. בואי תסבירי.

מטופלת: אני מכניסה אותן לאי נוחות כזאת... לא יודעת להסביר. אולי אני אתן דוגמא-

מטפלת: לא, לא... נראה לי שאני מצליחה איכשהו לרדת לסוף דעתך.

מטופלת: כן?... שאני כאילו מזהה שהן נמשכות אלי באיזה שהוא אופן.

(המטפלת דופקת שיעול)

מטפלת: שאת נמשכת אליהן- התכוונת.

מטופלת: לא. אני נמשכת אליהן, כי אני מרגישה שהן נמשכות אלי. נראה לי שמשהו בזה שאני כל כך אימפולסיבית וחצופה ואומרת מה שבא לי והן כאלה מחושבות, חושבות עשר פעמים לפני שהן אומרות משהו, משהו בזה מעורר אותן.

מטפלת: לפי מה בדיוק את מרגישה את זה?

מטופלת: אני לא יודעת, אני פשוט יודעת לזהות את זה.

מטפלת: כן אבל לפי מה? מה גורם לך לחשוב את זה? זאת אומרת איזו התנהגות גורמת לך להאמין שמישהי כזאת.. נגיד סתם... מי אמרת שהיה לך את זה איתה? הזאת מהזה ההוא? אז היא נגיד. איך חשבת ש-

מטופלת: נגיד שהיא נכנסה ללחץ כל פעם שהייתי לידה.

מטפלת: אולי כי משהו בסיטואציה הלחיץ אותה.

מטופלת: שיקרה משהו?

מטפלת: לא! זאת אומרת... לא... ברור שלא יקרה משהו... למה שיקרה משהו...

מטופלת: תמיד קרה משהו.

שקט.

מטפלת: על מה את מסתכלת?

מטופלת: על היד שלך. את כל הזמן משחרת עם הטבעת. ויש לך יד יפה. של פסנתרנית כזאת.

מטפלת: לא! לא! מצחיקה. היד שלי לא יפה. יד של פועל יש לי. כוססת ציפורניים. הנה, תראי (המטפלת כוססת ציפורניים).

מטופלת: (צוחקת) פשש... כשהמליצו עליך אמרו לי כמה את תותחית אבל לא אמרו כמה את מצחיקה...

מטפלת: מצחיקה? לא מה פתאום. רצינית. רצינית מאוד. תראי, בואי נחזור לנושא שלכבודו התכנסנו כי חרגנו ממנו קצת... באופן מסוים... אם תמיד זה קורה, אז מה הבעיה? את נמשכת, הן נמשכות. מה מרגיש לך לא בסדר?

מטופלת: לא יודעת, הן נראות לי כמו... אלות. ואני נהיית אובססיבית אליהן. והן לא אומרות מה הן חושבות עלי באמת, אז נדמה כאילו הן לא רוצות אותי בכלל ושלא יכול לקרות בינינו כלום. ואז אני פשוט מוחקת את עצמי לחלוטין בשבילן כי נדמה לי כאילו לא יהיה לי חיים בלעדיהן. ואז בא לי למות. (מתחילה לבכות קצת) סליחה.

מטפלת: זה בסדר. זה המקום. (שקט) מה את חושבת בכל זאת שהן מוצאות בך? הרי בכל זאת קורה משהו. זה אומר שמצאת חן בעיניהן.

מטפלת: אמרתי לך, תמיד נדמה לי כאילו החיים שלהן שיעממו אותן, ואז פתאום אני באה. ואני משוגעת כזאת. אז הן חושבות שבא להן עלי. כדי שאני אפיג להן את השממה עם איזו סערה.. אבל זה הכל סתם. עשיתי סערה כי לא הרגשתי בלב כלום. אני לא מסוגלת באמת לאהוב (בוכה) אוף. סליחה...

מטפלת: תפסיקי להתנצל. לבכות זה בסדר!

מטופלת: לא זה לא בסדר. לבכות זה...

מטפלת: חולשה?...

מטופלת: כן. זה לפחות מה שאמא שלי הייתה אומרת לי. "תמחקי כבר את הדמעות מפונקת". איך היא הייתה מעזה לבוא אלי בטענות שאני מפונקת אם היא רדפה אחרי כל הזמן בדאגה?! "תלבשי את הסוודר יהיה לך קר" 38 מעלות בחוץ אמא!!! (ממשיכה לבכות) אז עכשיו אני מפונקת ובכיינית אוקיי??

מטפלת: פה זה לא פינוק לבכות, פה זה חשוב לבכות. וזה מראה שנגענו בנקודה חשובה. ושאנחנו עובדות. את רוצה לספר לי עוד דברים שאמא הייתה אומרת?

מטופלת: לא זוכרת. רק זוכרת שתמיד כשהיא הייתה מדברת היא הייתה מביאה לי את העצבים והייתי טורקת לה את הדלת בפרצוף. (צוחקת במבוכה. שקט) תודה שאת מקשיבה לי...

מטפלת: בטח. אני כאן. (שקט. המטפלת מסתכלת על השעון) שאלה אחרונה ממש להיום, כי נגמר לנו הזמן ואנחנו נמשיך את השאר בשבוע הבא. אמרת את המילה אובססיה, קודם כשדיברת על אותן בחורות. במה האובססיה הזאת התבטאה?

מטופלת: מה זאת אומרת נגמר הזמן?

מטפלת: נגמר הזמן של הפגישה שלנו. עברו חמישים דקות.

מטופלת: אבל אנחנו ממש באמצע.

מטפלת: נכון. אנחנו נמשיך בשבוע הבא בדיוק מאותו המקום.

מטופלת: את מאחלת לי ששבוע הבא אני שוב אהיה באותו המקום? בואי נמשיך עכשיו.

מטפלת: אי אפשר עכשיו, המטופל הבא יגיע בעוד כחמש דקות וגם לו יהיו רק חמישים דקות. אלו הכללים של הטיפול.

מטופלת: מה כללים?? את עודדת אותי לבכות, עכשיו את משאירה אותי ככה והולכת למטופל הבא??

מטפלת: אני מבינה למה זה קשה, באמת... אבל-

מטופלת: קשה? זה לא קשה זה נורא. זה להיות רובוט של כללים. אני לא הולכת.

מטפלת: מה?

מטופלת: אני לא הולכת. אני נשארת. את יכולה להגיד למטופל הבא שלך שילך לעזאזל הוא והתסביך אדיפוס שלו או מה שלא יהיה לו!...אני מכאן לא זזה עד שאנחנו לא מסיימות את השיחה.

מטפלת: אבל זו שיחה ארוכה. היא לא תיקח לנו לא שעה ולא שעתיים. בשביל זה יש טיפול שיכול להימשך גם שנים על גבי שנים.

מטופלת: מעולה.

(המטופלת מתיישבת חזרה בכורסה ונמתחת אחורה. הן מביטות אחת בעיניי השנייה. שקט. דפיקת המטופל הבא נשמעת בדלת. המטפלת נלחצת. חושבת רגע ואז עולה בה רעיון. היא מתיישבת חזרה בכורסה)

מטפלת: אוקיי. צודקת. זה היה מטומטם מצדי לשחרר אותך ככה.

מטופלת: באמת?

מטפלת: כן. הנה. (המטפלת יוצאת רגע וחוזרת) אמרתי לו שצץ לי משהו חשוב ושאני אאלץ לדחות אותו.

מטופלת: את דוחה אותו בשבילי?

מטפלת: בטח. את הכי חשובה לי כרגע.

שקט.

מטפלת: את רוצה לספר לי איך תמיד נגמרים הקשרים האלה? (לוקחת לה את היד) שש.. אל תבכי.

מטופלת: (המטופלת בוהה ביד עם הטבעת של הפסיכולוגית המשולבת בידה שלה) אמרתי לך... אני בסוף... לא מסוגלת.

מטפלת: למה? אבל הן הרי אלות בעינייך. את אמרת שאת לא יכולה לחיות בלעדיהן.

(מנגבת לה את הדמעות)

מטופלת: ככה חשבתי, אבל אז בדרך כלל כשקורה משהו אז...

מטפלת: מה קורה אז? (נותנת לה חיבוק)

מטופלת: לא יודעת, משהו בקרבה... הן כבר לא נראות לי מה שהן היו...

הן יוצאות מהחיבוק. הן מסתכלות זו בעייני זו. המטפלת מתכוונת לנשק את המטופלת, מעבירה עליה את ידה.

מטופלת: אני צריכה ללכת.

מטפלת: מה? למה? אנחנו באמצע.

מטופלת: אני מרגישה יותר טוב. ומחכה לך מטופל.

מטפלת: דחיתי אותו לשבוע הבא, יש לי את ככככל הזמן שבעולם בשבילך.

מטופלת: לא, לא. הכל בסדר. נפתר העניין. אני לא מרגישה ככה יותר. באמת. את ממש טובה. פגישה אחת ו-הופ! אני בריאה נפשית! בהחלט תותחית!

(היא בורחת לדלת.)

מטפלת: את בטוחה? אני דואגת לך! אל תלכי ככה!

מטופלת: רדי ממני כבר!!!! מה פאקינג יש לך???

מטפלת: לא יודעת, אבל בואי נדבר על זה.

מטופלת: לא רוצה לדבר.

מטפלת: אבל אני רוצה לדבר. אז לאן את חושבת שאת הולכת בדיוק?

מטופלת: אני יוצאת!

מטפלת: לאן???

מטופלת: לאן שבא לי אוקיי?!

מטפלת: אני לא הרשיתי לך!

מטופלת: מי את שתרשי לי או לא תרשי לי?! מה את אמא שלי?!?!

מטפלת: לא אבל-

(טורקת לה את הדלת בפרצוף)

שקט.

מטפלת: אני יכולה להיות... (נשימה)

וואו. ברוך שפטרנו. מה זה היה... משוגעת...

המטפלת נושמת לרווחה. מתיישבת חזרה בכורסה.

המטופל הבא נכנס.

מטופל: אמרת לי לחכות רגע...

מטפלת: כן... סליחה על העיכוב הקטן. שב. אז מה שלומך היום?

מטופל: טוב... נראה שהיה מעניין לפניי.

מטפלת: האמת שכן...

המטפלת שוקעת לרגע אל תוך עצמה ומשחקת בידה עם הטבעת. המטופל מתיישב על סווטשרט, הוא מרים אותו.

מטופל: אה... נראה לי מישהו שכח את זה כאן.

מטפלת: אה, כן...

מטופל: אולי זאת זאת שיצאה מכאן ברוח סערה... שכחה.

מטפלת: לא בטוח. היו לי עוד מטופלים. (היא בודקת את הסווטשרט מריחה אותו. עוצרת. מריחה שוב לעומק) כן. זה שלה. (מריחה שוב)

מטופל: טוב.. היא תיקח אותו שבוע הבא...

מטפלת: כן, בטח. איפה היינו?

מטופל: שוב היה לי שבוע קשה בעבודה... את יודעת הבוס שלי... בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה (מונולוג שבו הוא חופר- תמציאו. תהיו יצירתיים קצת. לא יזיק לכם. )

מטפלת: האמת- (עוצרת אותו) לא נראה לי שהיא תחזור שבוע הבא. אני חייבת להתקשר אליה. להגיד לה שזה כאן.

מטופל: זה לא יכול לחכות?

מטפלת: לא. אני פשוט- ממש דואגת לה... אולי יהיה לה קר או משהו...

(יוצאת עם הפלאפון)

מטופל: אבל! 38 מעלות בחוץ!!!

סוף.



בוים במקור ע"י יובל קורן

ואפשר לכתוב לי תכלס.

© 2020 גל צ׳פסקי. 

כל הזכויות על מגוון הטקסטים המוצגים באתר זה שייכות לגל צ'פסקי 2020.